בעשרים ואחת ביוני 1905 נולד בפריז ז'אן פול סארטר. לימים, היה סארטר לפילוסוף, סופר ומחזאי, והפך לאחת מן הדמויות המרכזיות בגישה האקזיסטנציאליסטית.
בהגותו הרבה סארטר לדון בסוגיית החופש ובנושא האחריות. שתי אמירות מרכזיות מזוהות במיוחד עם תפיסת עולמו, ומלמדות על מחשבותיו באשר לקיום האנושי: 'הקיום קודם למהות' (כך הוא האמין), ו- 'האדם נידון לחופש', (כך הוא טען).
שתי אמירות אלה, משרטטות בבהירות קוים להגות המאמינה כי עם הגיענו אל העולם הזה, אין לנו, בני-האדם, משמעות המוכתבת מראש. מהלך חיינו הוא, למעשה, רצף של אירועים ומפגשים, המאפשרים לנו להעניק מהות ותוכן לקיום. מהות זו ניתנת על ידינו, הן לנו עצמנו, והן לעולם שמסביב. במילים אחרות, ההחלטה על הענקת המהות ובחירת המשמעות פתוחה תמיד ושמורה עבור כל אחד ואחת מאיתנו.
אל תוך אמירה זו ממזג סארטר את התפיסה הגורסת כי אדם הוא יצור חופשי ובעל חופש בחירה. משמעותה של אמירה זו היא כי בפני כל אחת ואחד מאיתנו מצויות, כל העת, שפע של אפשרויות, ואנו, כיצורים חופשיים, הבוחרים הבלעדיים לא רק בהענקת משמעות לדברים, אלא גם את צעדינו ומהלכינו בחיים.
מתוך שכך נוכל למעשה לומר, כי מהכל חופשי אדם – למעט מן החופש שלו.
בשנת 1946 פרסם סארטר את ספרו הקצר "האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם". ספרו זה של סארטר, המבוסס על הרצאתו משנת 1945, תורגם לשפות רבות והפך לספר חובה בקרב אלה המבקשים ללמוד את הגישה האקזיסטנציאליסטית. חשיבות ספרו זה נובעת בין השאר מן העובדה כי הוא מבהיר בו את הקשר הבלתי נמנע שבין החופש לבין האחריות.
מן האמירה כי אדם יצור חופשי, היכול לבחור בכל דרך בה הוא חפץ, עלולה היתה לעלות לכאורה המסקנה כי לא רק שהכל אפשרי – אלא שהכל גם מותר ולגיטימי.
פרסום זה של סארטר מחדד ומזכיר כי אנו חיים בעולם בו חיים אנשים נוספים, וכי כל אחד ואחת מאיתנו הם, למעשה, חלק מן המארג הרחב יותר והכלל-אנושי.
מתוך שכך עולה כי כל בחירה אותה עושה אדם פרטי היא בעלת השפעה פוטנציאלית לא רק על העושה אותה, אלא גם על כל הסובבים אותו, החל מן המעגל הקרוב אליו ביותר, ועד המעגל הרחב ביותר השייך לכולנו – האנושות כולה.
כל בחירה של אדם בדרך חדשה, בה לא צעדו אחרים לפניו, משרטטת באופן מיידי אפשרות ודרך גם עבור האחרים. ומרגע שנעשה דבר – הופך הדבר לאפשרי, לא רק עבורך, אלא גם עבור הכלל.
מכך נובעת ההבנה כי בהיותנו, כפרטים, חלק מקבוצות שיוך רחבות יותר – משפחה, קהילה, עם, תרבות, חברה אנושית – הרי שכולנו נושאים גם באחריות קולקטיבית לכל בחירה אותה אנו עושים.
מובן כי בחירות המיטיבות עם הכלל מרחיבות את הלב, אך בחירות הפוגעות באחרים, לא רק שמכווצות את הלב, אלא שהן גם מותירות בו צלקת המעידה כי הדבר היה לאפשרי, ויש שיעשה בשנית.
סארטר נפטר בפריז בחמישה עשר באפריל 1980, אך הגותו נותרה נצחית ורלוונטית. היא מזמינה אותנו לשוב ולשאול תמיד: כיצד הדרך בה אנו בוחרים ללכת, משרטטת לטוב או לרע, גם את דרכם של האחרים.
גדעון מנדה, 15 במרץ 2022
