מרטין בובר הוא אחד מן ההוגים האהובים עליי במיוחד. מישנתו אודות דיאלוג ודרכי התקשורת בין אנשים ובין אדם לעולם מציבה אותו בין הפילוסופים שהסבו את תשומת ליבנו ליכולת שלנו לייצר תקשורת מיטיבה ומרחיבה.
בובר נולד בוינה בפברואר 1878 ונפטר בירושלים בשנת 1965. את מרבית שנות ילדותו בילה בחברת סבו שהיה יהודי חרדי, זאת לאחר שהוריו נפרדו בהיותו בן קצת יותר משלוש. רבים טוענים כי לחווית מעבר זו היתה השפעה מעצבת על הגותו, שכן חוויה זו לימדה את בובר כי בעולמנו מקורות האושר ומקורות הכאב – חד הם.
בספרו המפורסם "אני-אתה" (I-Thou), אשר נכתב על ידו במקור בגרמנית, ראה אור בשנת 1923 ותורגם לשפות רבות מאוד, מתאר מרטין בובר שתי הוויות או שתי דרכים "להיות בעולם". שתי דרכים אלו הן עמדות בסיס מתוכן מתקשר אדם עם העולם שסביבו, יהה זה דיאלוג בין אדם לאדם או בין אדם לטבע על כל הכלול בו. את הדרך האחת כינה מרטין בובר בשם "אני-הוא" (I-It ) את השנייה כינה בשם "אני-אתה"Thou) -I).
בכדי לפשט את הדברים נוכל לומר כי דרך של "אני-הוא" היא עמדה מתוכה הדיאלוג הינו דרוך יותר. זו עמדה מנוכרת יותר ואסטרטגית. זוהי דרך אשר בבסיסה עומד לא פעם הרצון לכפות את דעתך על האחרים וטמונה בה השאלה מה ארוויח או מה יצא לי מהשיח המסויים הזה. היא נחשבת לדרך קרה יותר ונעדרת פתיחות אמיתית.
בשונה מן הדרך של "אני-הוא", דרך של "אני-אתה" היא דרך אשר כפי שתיאר אותה בובר, "רצון וחסד חוברים בה יחדיו". יש בה, בדרך זו, פתיחות אמיתית ורצון כן לפגוש ולהיפגש. זוהי דרך מלאת סקרנות המאפשרת מפגש עם הניצוץ הקיים אצל האחר או האחרת. מפגשים אלה, מן הסוג "אני-אתה", הם מפגשים בהם הלב מתרחב, שכן מפגש מעמדה זו הוא אינו מפגש אשר עומד בבסיסו הרצון לקבוע. להיפך, עומדים בבסיסו הפתיחות והרצון לגלות.
דרך זו היא כמובן קשה יותר, שכן עליך להצליח להניח בה, ולו לרגע, את כל שאתה כבר יודע, ויהה עליך לחדד בה את כל חושיך לשם קליטתה של חוויה חדשה. של עמדה אחרת. של תפיסה שונה.
נראה שחיינו, בני האדם, הם מיזוג של שתי העמדות אותן מציג בובר בהגותו. שילוב של "אני -הוא" ו"אני-אתה". ובכל זאת יהה זה יעד חשוב לכל אחד ואחת מאיתנו לבחון באיזה עמדה אנו מרבים יותר לנקוט בפוגשנו את העולם שמסביב.
יש, כנראה, מקום לשתי העמדות, ולא נוכל להיות כל העת בעמדת "אני-אתה". אך בה בעת יהה זה עצוב לדעת שאנו עלולים לחיות חיים שלמים מבלי יכולת ליישם ולחוות, להעניק ולקבל חוויות מפגשים מסוג "אני-אתה". מבלי לטעום את טעמם השמיימי של רגעי החסד בהם איפשרנו והסכמנו לייצר מפגש במרחב הביניים שביננו לבין האחרים והאחרות.
כי רק שם, במרחב הביניים הזה, נרקם מפגש אמיתי. שם, הלב פועם בעוצמה – והאמת מתרחבת.
